from the book shelf

Books and writers

מחשבות בעקבות חמישה חלומות ומעשה אחד

עוזי וייל חיבר את הרומן "מעשה בחמישה חלומות" .

אם השם הזה מהדהד לכם בראש , מצלצל לכם מוכר אז ככל הנראה נתקלתם בידיעות על אנשים שזועמים שהסופר הזה רימה אותם, או שיקר להם.
הם היו בטוחים שמדובר בספר שיוצא בהוצאה עצמאית של הסופר, ותרומת התרומה יאפשרו את הוצאתו  ויקבלו ספר חתום מהסופר לפני שיגיע לחנויות, ובפועל גילו שהספר יצא למכירה בחנויות תחת הוצאה מוכרת, ועוד לפני שקיבלו את הספר החתום שהיה אמור להיות ברשותם עוד לפני שיווקו לחנויות .

בבקשתו לעזרה עוזי וייל אמר או כתב ( הפרוייקט נסגר לאחר תום הזמן ולכן אין תיעוד מקוון של האתר עצמו) , סיפר שברצונו לעקוף את קונגלומרטי הספרים שמבטיחים "ספר שני בשקל ושלישי עם גלידה" , ואמר שבזכות התרומה  והמימון יוכל להקדיש את הזמן הדרוש (חודש) להשלמת כתיבת הספר .

הוא לא אמר שזה יוצא בהוצאה עצמית, אבל לאור הבקשה לעזרה במימון, ולאור דבריו מי שהסכים לתרום הניח שזה המצב, או שהספר יצא בהוצאה פרטית שאינה  קשורה לצומת ספרים או סטימצקי.

הפרוייקט השיג תוך זמן קצר   55,000  ש"ח , הסכום המקורי שעוזי וויל רצה להשיג , והסכום הסופי נעמד על  ל128,000 ש"ח.

חלק מהתורמים התאכזבו וכעסו שראו שהספר יוצא בהוצאת הספרים "מודן " שהיא חלק מהקונגלומרט של צומת ספרים .
חלק אחר, כעסו כי אפילו לא עמד בהבטחה , שהספר החתום יגיע אליהם עוד לפני שיגיע לחנויות.

הסופר, עוזי וויל הסביר שמהרגע שהספרים מוכנים, הוא צריך לקבל את רשימת התורמים בקובץ אקסל מהאתר או מההוצאה להשיג פרטים שחסרים לעיתים ,  לרשום את ההקדשה ולשלוח . הרעיון המקורי היה שככל הנראה לא כל הספרים יודפסו בבת אחת, אלא טיפין טיפין עד שיפיצו לחנויות, ובפער הזה הספרים החתומים ישלחו לתורמים. אבל הוצאת הספרים שראתה שהמימון הוגדל, החליטה להאיץ את העבודה עליו ולהקדים את ההדפסתו, ושיווקו או הפצתו לחנויות.

עוזי וויל הגיב והדגיש שמי שקנה את הספר ישירות ממנו, אכן עקף את הקונגלומרט של חנויות הספרים והמבצעים של ארבע במאה.
הרווחים מהמכירה הישירה לא הגיעו לחנות . הכסף הלך כתמלוגים לאתר הד סטארט, לחברת הסליקה, לתשלום על עלות ההדפסה של הספרים , תשלום לדואר על השליחה של הספרים, תשלום על הבולים , תשלום מע"ם , תשלום למס הכנסה .

לקריאה נוספת  על הנושא: סיקור של ההד סטארט וההד התקשורתי .       ביקורת על איכות הכתיבה  ואיכות העריכה של הספר של ציפי גוריון שמרגישה שהאיצו יותר מדי עם הוצאת הספר.

אפשר לבוא ולהתווכח האם שיקר במצח נחושה כשנתן לציבור את ההרגשה שהספר יוצא בהוצאה עצמאית או שלא. אפשר להתווכח האם רק הטעה את הציבור בכוונה או שלא. בסופו של דבר, כל סופר בכל דבר שהוא כותב, נוטה לייפות את המציאות. לא בהכרח יציג אתהפנים היותר מאורות או יפות שלה, אבל בהכרח יגרום לה להיות יותר יפה.

אז איך סופר מייפה את המציאות שלנו?!

אתחיל עם הכתיבה ההיסטורית  :

  1. ישנם כותבים שנוטים לייפות את המציאות, כותבים כתיבה היסטורית לחלוטין, אבל מנקודת מבט מודעת שמעלימה עין מחלק ממהאמת, או כותבים על אותו חלק בצורה שולית ולא מייחסים לו חשיבות או נפח, איזכור קצר לצאת ידי חובה. יתכן שפעם קראו לזה כתיבה מגוייסת, עיתונות מגוייסת. יש אנשים שכותבים  בסיגנון הזה מאחר שלדעתם זה הדבר הראוי, הנכון, לבוא ולתת לאנשים תחושה שיצאנו למלחמה צודקת, וניצחנו למרות שהיו כמה טעויות במלחמה. זו כתיבה שאפיינה את דור תש"ח…
  2. מנגד, היו סופרים שלא התעלמו מטעויות בזמן אמת, והתייחסו אליהן.  הדוגמא הכי טובה, הן מעשית והן מוסרית, זה נתן אלתרמן בטור השביעי, השיר שלו "על זאת" .הימים, ימי מלחמת העצמאות.יתכן והשיר נכתב לאחר כיבוש לוד, או לאחר כיבוש הכפר דווימה ע"י גדוד 89 של חטיבה 8 שהתרחה סמוך יותר לכתיבתו או פירסומו. השיר" על זאת מציג  פשע  מלחמה, שבו חייל מחליט לנסות את תת המקלע שבג'יפ לעבר קשיש ואישה בעיר ללא תוקפנות או סיבה מצד עוברי האורח. בסופו של השיר, אלתרמן דורש שימצו את הדין עם אותם חיילים שרצחו בדם קר.  בן גוריון, כתב לאלתרמן, שיבח אותו על הכתיבה וביקש אישור להדפיס ולהפיץ את השיר לכל חייל וחייל, שיזכרו מהם הערכים עליהם הם נלחמים ומה הם אמורים לייצג, את העליונות המוסרית של מדינת ישראל אל מול הערבים . (לא היה את רוח צה"ל שבו מצויין במפורש שמירה על טוהר הנשק) .
  3. גם אלתרמן ייפה את המציאות. לא מסיבה אידיאולוגית, אלא כי המציאות בעיני כולנו היא אפורה, או רעה ולא נעימה. הרי זה מקרה לא נעים, לא מוסרי, מזוויע  שרובנו היינו מעדיפים לשכוח או להדחיק. אלתרמ הצליח לקחת את פרטיו ולהפוך אותם למשהו שאולי צורם מבינה מוסרית, אבל משהו שכבר לא רוצים או אפילו אי אפשר להדחיק גם אם מנסים. אלתרמן לקח את אותו כישלון מוסרי במציאות, והפך אותו לאות , לדגל, לנס שימנע מהקלון זהה לחזור על עצמו שוב. לכן מעבר לעובדה שייפה את המציאות ממשהו אפור או מזוויע למשהו שאנשים מוכנים לתת בו מבט שני, גם למשהו שמייפה את העתיד, או ההווה.
  4. יש את הסופרים שכותבים כתיבה היסטורית, אבל נוסטלגית, במבט לאחור . הם לא משקרים במודע, או מעצימים עין מסיבה אידיאולוגית מחלק מהדברים. בכל מבט שלנו לאחור, רוב הבעיות והפעמים שהיתה לנו הרגשה לא  נעימה למעט אירועים יוצאי דופן בעוצמתם,  פשוט נשכחים . ו המוח שלנו מדחיק אירועים לא נעימים ברמה כזו או אחרת, לעיתים בצורה לא מודעת שלנו אפילו. לכן בכתיבה לא תיכנס כל המציאות,  אלא רק החלקים היותר טובים והנעימים שלה.  החלקים הפחות נעימים שיכנסו, הם האירועים או החוויות שיותר השפיעו ויצרו רושם על הסופר לטוב ולרע, ולכן לא יוצגו בצורה יבשה  או לקונית, אלא בצורה יותר מעניינת ומרתקת ממה שהאירועים הללו אולי היו באמת.

כתיבה ביוגרפית

  1. ישנם מקרים שבהם המחבר בדרך כלל כותב מתוך הערצה על אותו אדם. אם זה המצב, ברור שלהשקפת עולמו או דעתו האישית תהיה השפעה על כתיבתו, והאדם יוצג בצורה חיובית יותר או יפה יותר , לעומת מה שחלק מהאנשים חושבים עליו.
  2. ישנם מקרים שבהם מחבר הספר רוצה שהספר ייצור עניין, ולכן מראש מכניס לכתיבה בעיקר את האנקדוטות הפיקנטריות, הדברים הכי מפתיעים, הכי מרגשים, הכי יוצאי דופן כי מבחינתו, הדברים הכי מעניינים לדעתו . לכן בתוצר הכתיבה יהיה פחות דגש על ההיסטוריה האישית לפרטי פרטים.
  3. המחבר בד"כ כתב בעבר או הוציא את הספר על אדם לאחר שכבר נפטר. מעטים האנשים שיסכימו במצב זה כשהמוות הוא טרי יחסית, להגיד שהוא היה אדם גס רוח, לא תרבותי, כוחני. זה מנוגד לאטיקט, רוב האנשים לא יגידו דברים בוטים בגנות הנפטר, ולכן המידע שהמחבר יאסוף מראש יהיה מוטה , וזה בכלל לא קשור אליו, הוא לא העריץ ולא שנא את האדם אישית.

כתיבה אוטוביוגרפית:

  1. כל אדם בטוח שהוא צודק, נבון וחכם אז יכניס לספר שהוא כותב רק את האירועים שבהם יצא עם ידו על העליונה.
  2. בעולם הגלובלי של היום, כל אוטוביוגרפיה של פוליטיקאי לשעבר, יכולה להביא להזמנתו או אי הזמנתו להביא את עמדתו בחו"ל בתשלום, ולכן האינטרס הנוסף של אותו פוליטיקאי זה להציג את עצמו כאדם מעניין, ששווה לשמוע את עמדתו, ולא כאדם שטחי.

כתיבה פוליטית:

  1. כל הרעיון בפוליטיקה הוא לשכנע אנשים אחרים להאמין גם במה שאתה מאמין בו . אם הם יאמינו באותם ערכים או עקרונות, יהיה קל יותר להגשים או לממשאת הרעיונות או האידיאלים. הרעיון מאחורי כתיבה פוליטית הוא כמעט תמיד לכתוב טקסט שיכול להשפיע ולשנות את הדיעה של האנשים. לשים דגש על הרווח הצפוי אם כולם יאמינו או יפעלו בדרך הזו, לייפות את איך שהמפלגה או הרעון נתפש בציבור, או לחילופין להציע עולם או חברה עתידיים טובים יותר, יפים יותר.

בסוגי הכתיבה האחרים, קשה לי יותר לשים את האצבע על שיטות או מטרות שבגללן סופרים מייפים את המציאות, אבל בכל כתיבה כל אחד קולט איזשהו גרעין של רעיון מהמציאות, משהו שאולי במקור היה חלק שולי, חסר חשיבות, ושאנשים אחרים אפילו לא שמו לב שהתרחש בכלל או התעלמו ממנו ומייפה אותו בכמה דרכים אפשריות :

  1. מגדיל את החשיבות שלו, ממשהו שולי לחלק עיקרי או חשוב מהסיפור. אולי זה המוטיב המרכזי, אולי הרעיון העיקרי בסיפור, אולי המסר העיקרי שהסיפור נבנה ממנו.
  2. כותב או מציג אותו בצורה יותר מעניינת מאשר איך שזה הוצג או נתפש במציאות.
  3. מפתח אותו, ממציא לפי אותו רעיון קטן, פיסת מידע אחת, וממנה יוצר מציאות אלטרנטיבית  לקורא. במציאות, התגלגלות האירועים אולי היתה אחרת, אולי פשוט לא התרחשה, אבל בספר זה כן מתרחש, והרבה יותר מעניין.

בסופו של דבר, רוב הספרים הם צורת בידור עבור רובנו, כדי שמשהו יבדר אותנו, בעולם שבו כולם חיי מהרגע להרגע , ואותה יצירה לא ניתנת לקריאה בן רגע, חייבים שזה ירתק אותנו, עד שינתק אותנו הממציאות לזמן מה. אחרת לא נרצה ולא נוכל להתמיד בקריאה . אם זה ניתק אותנו מהמציאות ולו לרגע, אז זה הכניס אותנו לאיזשהו מציאות או עולם אלטרנטיבי, לעולם של הדמויות או של הסופר.

יש את הספרים שפשוט מציעים עולם אלטרנטיבי, ספרי מד"ב ופנטזייה. לעיתים החוקים והעולם דומים ומזכירים את העולם הזה, ולעיתים שונים, אבל אותו עולם חלופי חייב להיות מספיק עשיר ומסקרן בפני עצמו, ואם הדמויות שטוחות אז העלילה חייבת להיות מרתקת, כדי שנתנתק מהעולם.

מדוע העובדה שקיבלנו או ניכנסנו לעולם אלטרנטיבי, זה לייפות את המציאות? פשוט, כי זה מנתק אותנו מהמציאות  הלא נעימה, ומהעולם האפור שלנו  .

מקווה שנהניתם מכתיבתי בפוסט הזה, שבו ניסיתי לקחת את חדשות האתמול  ולהפוך אותם למחשבות להווה ואף לעתיד !

Advertisements

אודות optikay

האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.

3 תגובות על “מחשבות בעקבות חמישה חלומות ומעשה אחד

  1. elabh
    31 ביולי 2013

    לגבי החלק הראשון של הפוסט- בעייני הייתה פה הטעיית הציבור ונסיון להתחכם על חשבון ציבור תמים. אבל אני מניחה שזה , אם יהיה, יהיה ריב בין עורכי דין למיניהם.

    לגבי החלק השני של הפוסט.
    אז א' נשכחה סיבה נהדרת. הדמיון! הדמיון שלנו! אנשים משחר האנושות סיפרו אחד לשני סיפורים, מעשיות, וכו', אמיתיות, אבל בעיקר לא אמיתיות, בנסיון ללמד מוסר השכל, בנסיון לחנך (ע"י מסר חיובי או הפחדה למשל..) את הדור הצעיר יותר.
    היום , כמו שציינת, ספרים הם אמצעי בידור לכל דבר. גם ספרים היסטוריים, גם ספרים אוטו-ביוגרפיים. בסופו של דבר- כדי שאנשים יקראו אותך- אתה צריך לעניין אותם.

    וכאן גם נכנסת דעתי בנודע ללייפות את המציאות. אני חושבת דווקא שסופרים נוטים לגעת ברגשות מכל הקשת- כעס, עצבות, שמחה, אהבה, וכ'ו.. הצורה בה מוצגת המציאות היא יפה יותר, וזה הכישרון שלהם בעצם, זה מה שמבדיל אותם משאר האנשים. הדרך להציג בצורה יפה יותר מציאות שהיא עצמה לא בהכרח יפה יותר. אם כי גם זו לפעמים קיימת בספרים..

    וספרים, בדיוק כמו טלווזיה או קולנוע (ובשביל אנשים מסוימים גם מוזיקה וכו') מספקים לנו אסקפיזם. נעשו המון מחקרים בתחום שסיפרו שאחד הדברים החביבים ביותר על אנשים זה לדלג החוצה מהמציאות שלהם (גם אם אינה משעממת, גם אם אינה מעציבה..) וליפול לתוך עולם אחר שבו אתה פסיבי. למשל לפחד- אבל לדעת שהפחד הזה לא אמיתי. לדאוג- ולדעת שהדאגה הזאת לא אמיתית- לכעוס ולדעת שהכעס הזה גם הוא- לא אמיתי.. זאת דרך לחוות עולם שלם מבלי היכולת "להיפגע" מהתרחשויות אמיתיות.. זאת הזדמנות להשאיר את הדאגות הבעיות המורכבות של החיים שלנו- ולצלול למקום שבו אנחנו "נקיים"- לא צריכים לדאוג וכ'ו…
    כך שגם אם המציאות החלופית שלנו היא לא יפה יותר, אלא רק -אחרת, ובעיקר- לא שלנו, גם זה מספק לנו אסקפיזם מבורך .

    (אורך התגובה בהתאם לפוסט, אה? 😉 )

  2. optikay
    31 ביולי 2013

    אם אורך התגובה זה העיקר, אז בתגובתך יש 283 מילים, וזה יוצא 20.316 %, או כחמישית לכל מי שמעדיף לעגל… 😛 .

    אישית, אני חושב שהעיקר בתגובתך זה לא האורך, אלא התוכן שלה.
    יתכן ולא הצגתי את דעתי עד הסוף, בצורה הכי ברורה, סה"כ אני בנאדם ולא אל כל יכול, אבל כשבכתבתי בכל שאר סוגי הסיפרות :
    "אולי זה המוטיב המרכזי, אולי הרעיון העיקרי בסיפור, אולי המסר העיקרי שהסיפור נבנה ממנו." האם זה לא חופף לסיבה הנהדרת שהזכרת ושלדעתך שכחתי, כדי לחנך את הדור הצעיר?

    והאם הסיפורים שיש מאחוריהם מטרה סמויה, זה לא בעצם סוג של כתיבה פוליטית, מתוך נסיון לגרום לאחרים להאמין שאם ילכו בדרך שלך, העולם העתידי יהיה טוב יותר?

    יתכן וכוונתך היתה לספר או להמציא סיפורים כדי לשחרר רגשות או לתת להם דרור, אבל בצורה שלא תפגע באף אחד אחר, ובצורה לא מצונזרת,אז המחבר, הסופר משנה את הפרטים ואם זו כוונתך, אז זו כבר מנקודה חדשה , שלא הזכרתי .

    העלית כאן נושא לדיון שזכרתי שהעלתי בעבר (ב2010 ), אבל מסתבר שלא העלתי לכאן עד עתה, אז תודה לך .

  3. פינגבק: עליסה ואסקפיזם | from the book shelf

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-29 ביולי 2013 מאת ב-חברה, חדשות ותויגה ב-, , , , , , .

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: